מהו דיכאון

מהו דיכאון?

"אני לא אומלל. אני חולה". יו לורי, 'האוס'.

ואכן, דיכאון הוא מחלה רפואית אשר גורמת לתחושה מתמדת של עצב תהומי וחוסר עניין בסביבה. מחלה זו משפיעה על האופן שבו האדם מרגיש, מתנהג וחושב. בדרך כלל, אנשים הסובלים מדיכאון מתקשים לבצע את פעילויות היומיום, ועשויים אף לחוש כי החיים אינם שווים לחיותם.
הפרעת דיכאון קליני היא הפרעה נפשית נפוצה ומתמשכת המאופיינת במצב רוח ירוד, הערכה עצמית נמוכה, ואיבוד העניין או ההנאה בפעילויות מהנות בחיי היומיום. המונח 'דיכאון' משמש לעיתים קרובות על מנת לציין תסמונת זו, אך עשוי להתייחס להפרעות אחרות במצב רוח או למצבי רוח נמוכים יותר וחסרי משמעות קלינית.
עצב או תחושת דכדוך הן תחושות המשותפות לרוב האנשים, אך תחושות אלו חולפות בדרך כלל לאחר זמן מה. יחד עם זאת, התפקוד התקין של אנשים הסובלים מדיכאון קליני משתבש ואף משפיע לרעה על סביבתם.
דיכאון קליני ודיכאון כללי מוגדרים כהפרעה נפשית כרונית, או כמצב נפשי המאופיין בתחושות של עצב, בדידות, ייאוש, הערכה עצמית נמוכה וגינוי עצמי. הסימנים הנלווים לתופעה כוללים פיגור פסיכומוטורי, נסיגה ממגעים חברתיים ותחושות מתגברות של אובדן התיאבון ונדודי שינה.


סוגי הדיכאון השונים

דיכאון עשוי להתאפיין בהיבטים שונים. חשוב להבין כי כל אדם חווה דיכאון באופן שונה, ומצב המשפיע לרעה על אדם אחד, לא ישפיע כך על אדם אחר. גם אופי הטיפול משתנה מאדם לאדם וחלק מהאנשים יזדקקו לתרופות נוגדות דיכאון, טיפול פסיכותרפיה או שילוב של השניים, בעוד שאחרים ישפרו את מצבם בעזרת טיפול תרופתי בלבד, או טיפול פסיכולוגי.

דיכאון קליני עמוק
במצב זה החולה סובל משילוב של תסמינים אשר פוגעים ביכולתו לישון, ללמוד, לעבוד, לאכול וליהנות מפעילויות אשר בעבר גרמו לו הנאה. לא קיימות בדיקות מעבדה לדיכאון קליני, למרות שהמטופל מתבקש בדרך כלל לתאר תנאים פיזיים הנלווים לדיכאון.

הפרעת דיסתימיה
מצב זה מאופיין בדיכאון כרוני מתון. החולה סובל מהתסמינים לאורך תקופה ארוכה, לעיתים עד מספר שנים. יחד עם זאת, התסמינים אינם חמורים כמו בדיכאון קליני, ואינם משבשים את הפעילות הרגילה, אך התפקוד עלול להיות כרוך במאמץ מוגבר ותחושתו הכללית של החולה עגומה. חלק מהאנשים חווים התקף אחד בלבד של הפרעה זו במהלך חייהם, בעוד שאחרים עלולים לחוות התקפים חוזרים ונשנים.

דיכאון פסיכוטי
דיכאון פסיכוטי מתייחס להתקפי דיכאון המלווים בתסמינים פסיכוטיים פיזיים. אבחון רשמי להתקף דיכאון פסיכוטי נקבע כאשר המטופל מפגין את התסמינים על פני תקופה של שבועיים לפחות, במהלכם הוא סבל ממצב רוח דיכאוני, אבדן העניין או ההנאה כמעט בכל פעילות, ולפחות שלושה תסמינים אחרים הכוללים עלייה משמעותית במשקל, או איבוד משקל משמעותי; נדודי שינה או שינה מרובה מידי, תסיסה או פיגור פסיכומוטורי; חוסר ריכוז או מחשבות אובדניות.

דיכאון לאחר לידה
במהלך הפרעה זו, מפתחת האם התקף דיכאון ברמה בינונית עד חמורה, אשר מופיע בתוך מספר שבועות או חודשים לאחר הלידה.  דיכאון זה נגרם בדרך כלל בשל רמות הורמונים שלעיתים אינן תקינות אצל אישה לאחר לידה, והוא מאופיין בתחושות חרדה, עצבנות, נטייה לבכי וחוסר שקט. לעיתים קרובות, ייעלמו התסמינים מאליהם ללא צורך בטיפול תרופתי. יעוץ פסיכולוגי עשוי לסייע לשפר את המצב.

עצב, הפרעה רגשית עונתית
תופעה זו נפוצה יותר מהפרעות הדיכאון האחרות, והיא בולטת בעיקר בתקופות סוף הקיץ, המאופיינות בהפחתת שעות האור והגברת האפלה. התסמינים של אדם המפתח הפרעת עצב זו ייעלמו עם בוא האביב או הקיץ. בסקנדינביה, בה החורף נמשך חודשים ארוכים, החולים עוברים בדרך כלל טיפול באור, במהלכו הם יושבים מול מקור אור מיוחד. טיפול זה משפר את תסמיניהם של רוב החולים הסובלים מעצב עונתי.

הפרעה דו קוטבית (מאניה דיפרסיה)
הפרעה זו אינה נפוצה כמו דיכאון קליני או דיסתימיה, והיא מאופיינת בהתקפים של שיאים רגשיים קיצוניים המלווים במורדות רגשיים קיצוניים. קצוות אלו ידועים מבחינה רפואית כהתקפי מאניה.
הדעה הרווחת בקהילת הפסיכולוגים היא כי הפרעה זו עוברת לעיתים קרובות בתורשה. קיימות אף ראיות הולכות וגוברות כי בעיות של סביבה ואורח חיים משפיעים על חומרת ההפרעה, כמו גם אירועים מלחיצים מהם סובל אדם בחיים, או שימוש באלכוהול וסמים, אשר עלולים לגרום לפרוץ המחלה, להחמיר את התסמינים ולהקשות על הטיפול.


מהם הסימנים והתסמינים של דיכאון?

הדיכאון אינו הפרעה אחידה. הסימנים והתסמינים הנלווים אליו עלולים לתקוף חלק מהחולים, ולפסוח על אחרים. חומרת התסמינים והימשכותם תלויה באופי האדם הסובל מהמחלה, ובאופי המחלה עצמה.
 
להלן תסמיני ומאפייני הדיכאון הנפוצים:

מחלות מסוימות הנלוות, מקדימות או גורמות לדיכאון

הפרעת חרדה, כגון הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעה טורדנית כפייתית, פוביה חברתית, הפרעת חרדה כללית והפרעת פאניקה, הן הפרעות המלוות לעיתים קרובות את הדיכאון. בנוסף להפרעות אלו, הדיכאון נפוץ יותר בקרב אנשים הסובלים מאיידס, מחלות לב, סרטן, שבץ, סוכרת, מחלת פרקינסון, דמנציה ועוד.
אדם הסובל ממחלות קשות, המאופיינות בתסמינים חמורים, יתקשה להסתגל למצבו הרפואי וסביר להניח שיפתח דיכאון. באמצעות טיפול פסיכולוגי, ניתן להקל על התסמינים ולשפר את מצב החולה.


מה גורם לדיכאון?

אין עדיין תשובה ברורה לגורם המדויק לדיכאון.  המצב עלול להיגרם בשל שילוב מספר גורמים כגון גנים, סביבה, מהלך החיים, התמכרות לאלכוהול או לסמים, וגורמים פסיכולוגיים.
בדיקת MRI, הדמיית תהודה מגנטית, מוכיחה כי מוחו של אדם הסובל מדיכאון נראה שונה, בהשוואה למוחו של אדם שמעולם לא חווה דיכאון. האזורים במוח האחראים על חשיבה, שינה, מצב רוח, תיאבון ותפקוד התנהגותי רגיל, נפגעים במצב של דיכאון. קיימים אף סימנים לפעילות מוחית משובשת של נוירוטרנסמיטורים, המפרה את האיזון. נוירוטרנסמיטורים הם חומרים כימיים אשר נמצאים בתאי המוח ואחראים על התקשורת המוחית. יחד עם זאת, טכנולוגיית ההדמיה לא חשפה את הסיבה המדויקת להתרחשות הדיכאון.
גנטיקאים סבורים כי אם במשפחת החולה קיים אדם הסובל מדיכאון, סיכוייו לפתח את המחלה גבוהים יותר. כלומר, קיימת סבירות לקשר גנטי. לדבריהם, הסיכון לדיכאון מושפע ממספר רב של גנים אשר פועלים בשילוב עם גורמים סביבתיים ואחרים.
גם חוויה טראומטית עלולה לגרום לדיכאון קליני. למשל, אובדן של בן משפחה, מערכת יחסים קשה, והתעללות מינית, רגשית או פיזית.
חומצה פולית והמחסור ב-B12 קשורים לחלק מתסמיני הדיכאון. מדענים מפינלנד דיווחו בכתב העת של הפרעות רגשיות, בגיליון נובמבר 2012, כי אנשים אשר אצלם התגלו רמות נמוכות של חומצה פולית ומחסור בוויטמין B12, נמצאו בסיכון גבוה יותר לפתח מלנכוליה ותסמיני דיכאון.


כיצד מאובחן דיכאון?

ככל שיקדים אדם לטפל בדיכאון, כך יהיה הטיפול יעיל יותר, ויפחית באופן משמעותי את הסיכויים להישנות המחלה.
היות וחלק מהתרופות, ומספר מצבים רפואיים עלולים לגרום לתסמיני דיכאון, יש לקבל מהרופא אבחנה מדויקת על מנת לשלול אפשרויות אלו. האבחון כולל ראיון מקיף ובדיקות מעבדה.
כאשר הרופא, בדרך כלל רופא המשפחה, שולל בעיה רפואית או גורם תרופתי, הוא יפנה את המטופל לביצוע בדיקה פסיכולוגית או לבדיקה אצל מומחה לבריאות הנפש.
המומחה לבריאות הנפש יבצע הערכת אבחון מקיפה, בה המטופל יתבקש לדווח על היסטוריה משפחתית של דיכאון, לתאר את אופי התסמינים, הימשכותם ומידת חומרתם. הוא יישאל אף בנוגע לצריכת אלכוהול או סמים, ויתבקש לפרט אודות מחשבות אובדניות, במידה וקיימות.


החדשות הטובות: דיכאון ניתן לטיפול

אם האבחון מעיד על צורה כלשהי של מחלה דיכאונית, תוצע תכנית טיפול המורכבת ממספר שיטות. הטיפול הנפוץ ביותר הוא טיפול תרופתי או פסיכולוגי, או שילוב של שניהם.
קיימות עדויות התומכות בסברה כי פעילות גופנית עשויה לסייע לחולים הסובלים מדיכאון, במיוחד אם הם נמצאים בסיכון גבוה לפתח מחלות אחרות כגון השמנה, מחלות לב, מחלות כלי דם או סוכרת, אשר לעיתים קרובות עלולות לגרום לדיכאון.

טיפול נפשי לדיכאון
גישה טיפולית נפוצה לדיכאון מורכבת מטיפול בהיבטים הפסיכולוגיים כמו גם הביולוגיים. במילים אחרות, טיפול פסיכותרפיה המשולב עם טיפול תרופתי, הוא בעל אפקט עוצמתי, יעיל ומהיר ועשוי להקל על התסמינים מהם סובל החולה ולשפר את מצבו. בראש ובראשונה, על המטופל להבין כי לא קיימת תשובה פרטנית ופשטנית אחידה להפרעה כה מורכבת, וכי כל אדם מגיב לטיפול באופן שונה.
הטיפול הנפשי לדיכאון אורך זמן ועל המטופל להתאזר בסבלנות ולהבין כי התוצאות לא תופענה בן לילה. הטיפול הפסיכולוגי המודרני ביותר אורך כשישה חודשים עד שנה, במפגשים שבועיים בני חמישים דקות.

תרופות לטיפול בדיכאון
תרופות נוגדות דיכאון מייצבות ומנרמלות את המוליכים העצביים במוח כגון סרוטונין ודופמין. תרופות מעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין, הן תרופות נוגדות דיכאון חדשות, ופופולאריות ביותר. גם פרוזאק, רסיטל וזולופט יעילים לטיפול בדיכאון.
ברוב המכריע של המקרים, השפעות התרופות נוגדות דיכאון יתחילו להיות מורגשות רק לאחר מספר שבועות, ולכן חשוב להמשיך לצרוך אותם גם אם נדמה כי בהתחלה הן אינן משפיעות. יש לוודא כי צריכת התרופות מבוצעת על פי הוראות הרופא, ואין להפסיק ליטול אותן אלא בהרשאת הרופא.
למרות שתרופות נוגדות דיכאון אינן אמורות להיות ממכרות, הפסקה פתאומית בצריכתן עלולה להיות מלווה בתסמיני גמילה מאוד לא נעימים. אנשים רבים הסובלים מדיכאון כרוני, צריכים ליטול את התרופות למשך תקופה בלתי מוגבלת.